צור עכשיו אתר משלך ב-Kala

אבי משה-סגל Avi Moshe-Segal
מדריך טיולים אורבניים

ממייסדי פרויקט מתקומה לשחקים - אנשי צוות האוויר שורדי השואה

מתקומה לשחקים - קבוצת לוחמי צוות האוויר שורדי השואה

הרעיון וחבלי לידה – סיפור תחילת מעורבותי ביצירת הפרויקט וגיבוש הקבוצה

בתחילת שנת 2010 בעיצומה של סדרת ראיונות בוידאו מטעם פרויקט "אבירי הרוח" לתיעוד וותיקי ובכירי חיל האוויר, עם אל"מ (מיל.) אליעזר כהן (צ'יטה) – ראיינתי את צ'יטה, בוגר קורס טייס מס' 12, מראשוני טייסי הקרב וממייסדי מערך המסוקים בחיל,  קצין ומפקד בכיר על שירותו ועל דרכו בשורות החיל.

באחת ההפסקות, שבין לבין, סיפרתי לצ'יטה, שהוא ידיד משפחה וותיק שלי ומכיר אותי משחר ילדותי, שאני נתקל ביותר ויותר אנשים מקרב וותיקי לוחמי צוות האוויר בחיל, שלתומי סברתי שהם "צברים", עם ביוגרפיה "צברית" מובהקת, אשר מתגלים לי במהלך הראיונות בוידאו שאני ועמיתיי מקיימים עימם, כמי ש-"באו משם". צ'יטה הופתע מהשמות שציינתי ומהכמות של האנשים שבהם מדובר. הוא היה מודע לעצם קיומם של כמה וכמה לוחמי צוות אוויר ניצולי השואה ואף שקל לצרף לספרו הידוע "השמיים אינם הגבול" (הוצאת "מעריב", 1990) פרק מיוחד שיוקדש להם וזאת בעיקר בהשפעת היכרותו את סיפורו של צבי אומשוויף וחברותו עימו.

כעת נחשף צ'יטה למלוא היקפה של קיומם והיעלמותם / היאלמותם: כמעט כולם היו או מפקדיו, או עמיתיו, או פקודיו! צ'יטה התחיל להרים טלפונים ואני התחלתי לבנות רשימת שמות. הרשימה הלכה ותפחה, הלכה והתארכה. צ'יטה בדק מול האנשים עצמם, או עם משפחותיהם של מי שאינם עמנו, האם נכון שימנו על רשימה רגישה זו? צ'יטה, הוא "צבר" ממוצא תורכי, יליד ירושלים ואני אמנם דור שלישי לשואה, אבל "צבר" ויליד שנת 1970. הוא אינו ניצול שואה ואני איני איש צוות אוויר ובכול זאת נשאבנו יחד לפרויקט החדש והמפתיע הזה.

צ'יטה פנה בהתרגשות ומתוך הבנה מלאה של גודל הרגע, לחברו הקרוב, אל"מ (מיל.) חיים נווה ז"ל וביקש ממנו, כמי שנמנה בעצמו על הרשימה המדוברת -  היה ילד בשואה (בהונגריה? ברומניה?)
ושמו היה בכלל חיים האוזמן, (האוזמן או הויזמן?) שיתייצב ויעמוד בראש הקבוצה שהחלה להיווצר ולהתגבש וינהלה "מבפנים". צ'יטה ואני סברנו, החל מהימים הראשונים של הפרויקט, שזוהי קבוצה שחבריה הם אלו שצריכים להוביל אותה ולנהל את ענייניה, יחד עם כל התמיכה והייעוץ שניתן ושצריך להושיט להם "מבחוץ".
 
חיים נווה קיבל על עצמו את המשימה ובדיעבד, זו הייתה משימתו האחרונה בחיים מלאי תוכן ועשייה. פעלתי יחד עם חיים ועם צ'יטה למציאת קצות החוט וליצירת הקשרים שנדרשו להתנעת הפעילות
ולחשיפתה הראשונית של הקבוצה, כולל הליך בחירת שמה: "מתקומה לשחקים". בימים הראשונים קראנו צ'יטה ואני לפרויקט ולקבוצה "משואה להמראה".
 
באנו שלושתנו יחדיו אל מר אבנר שלו, יו"ר "יד ושם" ונפגשנו, אתו בלשכתו ב-"יד ושם" בירושלים. זכור לי, שאבנר שלו הופתע מאוד התקשה בתחילה להאמין שיש בידינו רשימה של קרוב למאה
לוחמי צוות אוויר ניצולי השואה. הפגישה התניעה תהליכי עבודה ומערכת יחסים פורה וארוכת טווח בין פרויקט "מתקומה לשחקים". היבט נוסף של פעילותי באותה תקופה בשנים 2010 – 2012 בעיקר,
היה בהנחיית הכנסים השנתיים של הפרויקט בבית חיל-האוויר, שאני גאה ומאושר להמשיך ולהנחות עד היום.

כמו כן, עסקתי באותו זמן בניסיון להקים תערוכה מוזיאלית שתוקדש לסיפורה של הקבוצה במבנה הבריטי ששומר ושוחזר בבסיס רמת-דוד (מול אל"מ, כיום תא"ל רונן שמחי, שהיה אז מפקד הכנף).
 
היוזמה הזו, הרעיון הזה וכל מה שבא בעקבותיו, מהווים עבורי נקודת ציון ופרק אישי ומקצועי משמעותיים ביותר בחיי ובדרכי הן כאוצר מוזיאון חיל האוויר בחצרים והן כנצר למשפחה שבאה
מהשואה – בן הדור השלישי למוראות השואה. בתהליך העלאת הרעיון והבשלתו, באה לידי ביטוי עז, מערכת היחסים החברית המיוחדת בין צ'יטה לביני – אלמלא חברות אמיצה זו בין שניים, ששלושים וארבע שנים מפרידות ביניהם – לא היה הרעיון יוצא לאוויר העולם.

ב-12 במאי 2014 הוענקה לי על-ידי ראש להק כוח אדם בחיל האוויר, תא"ל דוד ברקי, תעודת  הוקרה: "על חשיפת סיפורם של הטייסים הראשונים בחיל האוויר שרובם היו ניצולי שואה. טייסים אלו עיצבו את דמותו של החיל בשנותיו הראשונות".

אתם מוזמנים לבקר באתר 'מתקומה לשחקים' >> או לצפות בעדכונים מדף הפייסבוק של הקבוצה: